עזבון המנוח אמין נשאשיבי ז"ל ואח' נ' היתם אבו רמילה ואח'

פסק דין – חלקי

1.ביום 28.10.06, נדרס למוות המנוח אמין נשאשיבי אשר עזבונו הוא התובע 1. המנוח יליד 24.3.00 היה בן 6 שנים במותו ותובעים 2 ו- 3 הם הוריו.

הנתבע 1 נהג ברכב מנועי נושא לוחית זיהוי ישראלית מ.ר. 9914619 ומאחר והוא נהג בעת פסילה - נתבעה גם קרנית, הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, כנתבעת 2.

2.על אף שהנתבע 1 כפר בתחילה בחבותו, הוא העיד, בסופו של יום, פעמיים תחת אזהרה כי -

-אין מחלוקת שהוא זה שנהג ברכב,

-אין מחלוקת כי המנוח נדרס בעקבות נהיגתו,

-אין מחלוקת שלא היה לו רישיון בתוקף באותו מועד וכי מטעם זה אין כיסוי של חברת הביטוח שביטחה הרכב הפוגע (ר' פרוטוקול הדיון מיום 13.11.08 בעמ' 7 ופרוטוקול הדיון מיום 11.7.10 בעמ' 3).

בא כוח הנתבע 1 הסכים שבנסיבות אלה אין מחלוקת כי לקרנית עומדת זכות לחזור למרשו על מלוא סכום הנזק שייפסק (ר' בשני הפרוטוקולים הנ"ל).

3.לאחר שהצדדים הגישו תחשיבי נזק, הוצעה ע"י בית המשפט הצעה שהתקבלה על דעת כל הצדדים - למעט הנתבע 1.

אף שהנתבע 1 לא הסכים למוצע עלה עם זאת (לאחר קדם משפט שהתקיים גם בנוכחותו) כי למעשה אין הוא מעלה טענות באשר לגובה הפיצוי - אלא רק טענות באשר למערכת היחסים שבינו ובין צד ג' 2 אשר הוא בעל הרכב והיה לפי הטענה מעסיקו בעת התאונה.

4.בדיון מיום 11.7.10 הסכים בא כוח נתבע 1 כי סכום ההצעה הוא סביר אך אמר שעליו לכבד את הוראת מרשו שלא לקבלו וזאת כל עוד לא יקבע בד בבד כי על צד ג' 2 לשאת במחציתו. אף הנתבע 1 לא טען שהסכום גבוה ייתר על המידה (ר' דבריו בעמ' 1 לפרוטוקול מיום 11.7.10), אך שב ועמד על דעתו כי אין מקום לפסוק הסכום כל עוד לא יקבע בו זמנית חלקו של צד ג' 2 באותו הסכום.

שולחת ההודעה לצדדים השלישיים, קרנית, לא עמדה מצידה על כך שהכרעה בהודעתה באשר לצד הנוסף תינתן כבר בשלב זה.

5.בנסיבות המתוארות הובהר לנתבע 1 ולבא כוחו כי בכוונת בית המשפט לפצל הדיון ולדון בחלק של ההודעה לצד ג' הדורש בירור עובדתי רק במועד נפרד. הנתבע 1 ובא כוחו שבו אפוא והתבקשו להעלות טענותיהם באשר לגובה הנזק ובעניין זה בלבד.

כאשר התבקשו לנקוב בעדים שיידרשו לאותה סוגיה ורק אליה - הפנו לשמות עדים אשר עניין עדותם רק במערכת היחסים שעם צד ג' 2 .

בנסיבות האמורות ניתנה החלטתי מיום 11.7.10 אשר תוכנה דובר בעדה.

מעבר לאמור באותה החלטה אוסיף ואדגיש כי אין אני סבורה שנתבע יכול להחזיק את התובעים "בני ערובה" עד לסיום מערכת היחסים שבינו ובין צד ג' נוסף (ובמיוחד צד ג' בהודעת אחר) - כאשר עולה באופן ברור כי אין מחלוקת אמיתית על גובה הפיצוי.

אין מקום אף שיושחת זמן שיפוטי בנסיבות ממין אלה וללא שמועלה כל טעם ענייני - מהותי.

(אזכיר בהקשר זה כי בתיק זה כבר נגרם בזבוז זמן רב בעבר לנוכח עמדת נתבע 1 באשר לאחריותו - ממנה מצא לחזור רק בתחילת מועד שכבר נקבע להוכחות באותו עניין ביום 13.11.08).

6.משעלה בדיון שהתקיים בנוכחות נתבע 1 ובא כוחו כי לא נדרשת שמיעת עדים באשר לסכום הפיצוי ומשהורתי על פיצול ואף ניתנה אפשרות לנתבע 1 להשלים טענותיו באשר לגובה סכום הפיצוי וכן על יסוד הסכמות ייתר הצדדים, כמצוין בפרוטוקול מיום 11.7.10 - אני מוצאת ליתן בשלב זה פסק דין חלקי כדלקמן:

7.על יסוד כלל החומר שהונח בפניי אני מורה כי הנתבעים ישלמו ביחד ולחוד לתובעים לפיצוי סופי מלא ומוחלט של כל תביעותיהם סך של 490,500 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד על בסיס 11% מהסכום האמור בתוספת מע"מ כדין. הסכום האמור ישולם בתוך 30 יום ולאחר מכן ישא הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לדין.